לאחר קרות אירוע ביטוחי, אנו נאלצים פעמים רבות להיעזר בשירותי מספר בעלי מקצוע מטעם המבטח, וביניהם סוכן הביטוח ושמאים. בעוד שאחריות סוכן הביטוח מוגדרת בחוק חוזה הביטוח, אחריות השמאי אינה מוגדרת באופן מפורש וניתן ללמוד עליה רק באמצעות פרשנות לחוקים כללים יותר ולפי הפסיקה.

ברור הדבר כי למבטח קיים צורך לברר את גובה הנזק שנגרם בעת אירוע ביטוחי ולשם כך סביר כי ישתמש בשמאי שזה תחום התמחותו. במקרים רבים מעסיק המבטח שמאים קבועים המכונים "שמאי הבית". שמאים אלה מצויים בקשר מתמשך עם המבטח בצורה של עבודתם כשכירים או בצורה של הסדר קבוע לאספקת עבודה. ברור הדבר כי מעל שמאי המצוי בקשר מתמשך עם המבטח מתנופפת חרב הפסקת הקשר במקרה שהמבטח לא יהיה מרוצה מהשומות אותן פוסק השמאי.

על פי עקרונות היסוד של המשפט על כל אדם חלה חובת תום לב, כלומר חלה עליו חובה לנהוג בהגינות וביושר. חובה זו אף מעוגנת בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים לגבי שמאי רכב ובו נכתב: "במילוי תפקידו יפעל השמאי כלפי לקוחו וכלפי המבטח במהימנות, בנאמנות וביושר". קיום עקרון זה מוטל בספק פעמים רבות כאשר מדובר בשמאי הבית של המבטח שכן הקשר המתמשך עם המבטח גורם פעמים רבות להעדפת המבטח על פני המבוטח.

כאשר תפקיד השמאי הוא אך ורק לברר עבור המבטח את היקף הנזק שנגרם אין מצב של ניגוד עניינים, שכן במקרה זה השמאי מחויב למבטח בלבד. אולם במקרים רבים פסיקת השמאי משמשת כשומה קובעת ואז השומה מחייבת הן את המבטח והן את המבוטח, ולכן השמאי חב נאמנות הן למבטח והן למבוטח. במקרים אלו חל איסור על השמאי להימצא במצב של ניגוד עניינים אשר יכול להטות את קביעת השומה לטובת המבטח.

כאשר מבוטח נתקל בשומה הנראית לו לא סבירה מומלץ לו להביא שמאי אחר על מנת להזים את השומה של שמאי המבטח. בית המשפט יטה להורות על ביטול השומה שקבע שמאי המבטח וקביעת שומה מוסכמת על הצדדים. כאשר מתקבלות שומות שונות ללא אפשרות להגיע לשומה מוסכמת על שני הצדדים, בית המשפט ימנה שמאי מטעמו על מנת שישמש כשמאי מכריע, שכן מינוי זה חף מהטיה לגבי מי מהצדדים.