לעיתים מתעורר מצב בו ישנה מחלוקת האם העובד התפטר או פוטר. להלן נסקור פסיקה בנושא זה.

בתי הדין פסקו וחזרו ופסקו שדברים המעידים על פיטורים או התפטרות חייבים להיות חד משמעיים ואין שומעים לצד אחד ליחסי עבודה כאשר הוא מנסה להכתיב לצד שכנגד את עמדתו בעניין סיום יחסי העבודה [דב"ע ל/6-3 שמואלי ואח' - שרייר, פד"ע א 69; דב"ע נא/195-3 תובנה מכונות תרגום בע"מ - סגל, פד"ע כג 74, דב"ע נה/122-3 זבון - מוצניק, פד"ע כט 228].

בדב"ע לב/26-3 חיים - אהרן ושות', פד"ע ד 149, בע' 152, נאמר: "כשהדברים נכתבים או נאמרים בתנאים רגילים, אין מקום לפקפוק שאכן הכותב או האומר התכוון לתוצאה מתבקשת, אולם משנאמרים דברים בעידנא דריתחא יש לבחון את הנסיבות כולן כדי לרדת לסוף דעתו של האומר, ולראות האם באמת ובתמים התכוון לדברים שאמר, וביקש להביא לסיום את היחסים."

בפס"ד דיון מס' לב/3-58 רשות השידור נ' מאיר אשל פד"ע ד 298 דובר בעובד אשר אושרה לו חל"ת לחצי שנה כאשר לפני היציאה לחל"ת חתם על התחייבות שבה נאמר שהוא מתחייב לחזור מיד עם תום חופשתו ושאם הוא לא יחזור הוא מוותר על משרתו.  

בית הדין הארצי לעבודה פסק כי "המשותף לשניים, פיטורים והתפטרות, הוא שבשניהם מביא אחד הצדדים את יחסי העבודה לידי גמר, ונותן ביטוי ברור וחד-משמעי לכוונתו לעשות כן. הביטוי יהיה כרגיל, בדיבור ברור, אך יכול ויהיה במעשה שאינו מתיישב עם כוונתו להמשיך לקיים את יחסי העבודה או עם האפשרות להמשיך לקיים יחסים אלה."

 

ובהמשך "הפירוש הסביר להתחייבות הוא, כי באי-שובו של העובד עם תום החופשה ללאשכר יש לראות העדרות מהעבודה שיש בה הפרת משמעת, המצדיקה נקיטה באמצעים משמעתיים העומדים לרשותה של רשות השידור. במלים "הנני מוותר בזה על משרתי ברשות השידור", יש לראות ויתור העובד על "משרתו" היינו ויתור על טענות נגד פיטורים, ועל תביעת זכות למקום העבודה, אך בשום אופן אין לראות באותן המלים התפטרות מראש."

 

ביה"ד קובע כי "אין עובד יכול להעמיד עצמו במצב של מפוטר על-ידי כך שיודיע למעבידו כי אם לא ינהג כלפיו בדרך מסויימת יראה את המעביד כמי שפיטרו מהעבודה, ואין מעביד יכול להעמיד עובד במצב של מי שהתפטר מהעבודה, על-ידי כך שיודיע לעובד כי אם לא ינהג בדרך מסויימת, יראוהו כמתפטר מהעבודה. מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד "יראהו" הצד השני או כיצד "ייחשב" בעיניו של הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות. מכל שכן, אין נפקות למלים שבמכתב הנ"ל כי העובד ייחשב כמתפטר מן השירות, "תוך ויתור על כל זכויותיו כעובד".

 

בפס"ד בעב 914548/99 (ת"א) סקלר נ' תום הובלה והפצה בע"מ (פורסם ב-lawdata) דובר בעובד אשר הודיע במפגיע כי הוא מסרב לעבוד על המשאית שהוקצתה לו. ביה"ד קובע כי נקבע בפסיקה כי הדיבור המביא את יחסי העבודה לידי סיום חייב להיות חד משמעי וכי באותו מקרה תנאי זה לא התקיים: התובע, לא בדיבור ולא במעשה (כגון: עזיבת מקום העבודה לאלתר), לא הביע רצונו וכוונתו להביא את יחסי העבודה לידי סיום. ביה"ד קובע כי סירובו של התובע לעבוד על המשאית הוא עילה לגיטימית למעסיק לפיטורים אולם אין בה כדי להוות התפטרות אם לא הוכח כי אכן היתה כוונה כזו.

 

בית הדין מציין מספר עובדות נוספות מהן הוא למד על כך שהעובדת לא התכוונה להתפטר:

 

בעניין ד"מ 2925/05 (נצרת) שרית קטלן פרידמן נ' דומיקאר בע"מ (פורסם בנבו, ניתן ב-2.10.2007) דובר בתובעת אשר כאשר היתה בסערת רגשות אמרה שהיא מתפטרת ועזבה את מקום העבודה. לאחר כשעתיים חזרה למקום העבודה אך המעביד סירב לקבלה. 

המעביד של התובעת הציב לה אולטימאטום לפיו התובעת תיתן אישור בכתב שהיא תשוב לשעות העבודה הקודמות. התובעת לא נענתה לאולטימאטום זה.

ביה"ד קובע כי בעניין זה נקבע בהלכה הפסוקה כי מעביד אינו יכול להעמיד עובד במצב שפעולה שלו או מחדל שלו ייחשבו כ"התפטרות". ביה"ד קובע כי אין לראות את התובעת כמי שהתפטרה.

 

ניתן לסכם ולומר כי שני כללים מנחים את בתי הדין לעבודה בבוחנם את השאלה האם העובד התפטר או פוטר במקרה מסוים.

הכלל הראשון הוא כי הדיבור המביא את יחסי העבודה לידי סיום חייב להיות חד משמעי.

הכלל השני הוא כי מעביד אינו יכול להעמיד עובד במצב של מי שהתפטר מהעבודה ע"י כך שיודיע לעובד כי אם לא ינהג בדרך מסוימת, יראוהו כמתפטר מהעבודה וכי מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר.

 

הנובע משני כללים אלה כי בכל מקרה בית הדין יבחן את כלל הנסיבות בבוחנו את השאלה האם העובד התפטר או פוטר.